השבוע נפגשתי עם אחראית הארועים במתנ"ס ביישוב שאני מתגורר בו לשיחה על ההרצאה שלי, לאחר שפנתה אליי שאעלה את ההרצאה ביישוב במהלך אירועי "חודש פברואר יוצא מן הכלל".
שיתפתי אותה שאני מחשיב את מה שארע לי כמתנה - תאונת הדרכים שעברתי, הקטיעה וכאבי הפאנטום שאני סובל מהם מאז.
כאבי הפאנטום מלמדים אותי מה היא התמודדות. בעזרתם אני יודע להקשיב לגוף שלי וגם לנפש, וכאשר אני נמצא במקום נמוך, במיוחד מבחינה נפשית, הגוף שלי מאותת לי להירגע, לקחת הפסקה ולנוח.
סיפרתי לה שלאחרונה חליתי בקורונה. המחלה כשלעצמה עברה לי כמו שפעת רגילה לחלוטין: קצת צינון וקצת כאבי גרון, אך כאבי הפאנטום שהתלוו למחלה היו קשים מאוד ובעוצמה שמעולם לא חוויתי, אבל מיד אחרי שהכאבים נרגעים אני תמיד מזכיר לעצמי כמה זכיתי במתנה שאין כמותה, שמחייבת אותי להיות תמיד קשוב לעצמי.
בתגובה היא ענתה לי "קיבלת מתנה ובכל יום אתה עוטף אותה מחדש ומגיש אותה לעולם".
כל כך התרגשתי מדבריה. זו באמת הסיבה שאני משתף בחוויות מחיי ובפעילויות שאני לוקח בהן חלק – כדי להשפיע ולתת תקווה קודם כל לאנשים שעוברים את תהליך השיקום שאני עברתי וכדי להראות שכולנו מתמודדים עם קשיים ומה שהופך אותי לאדם חזק היא העובדה שאני מחליט כל יום מחדש לא להרים ידיים ולנצח!
דרך השיתוף שלי וההרצאה שאני מעביר אני רוצה קודם כל לתת לאנשים כוח להמשיך הלאה, לבחור באושר האישי שלהם, להשתקם, להתמודד ולהמשיך הלאה.
ואת המתנה הזו אני בוחר לעטוף כל יום מחדש ולשתף אותה עם כולכם.
コメント